החומר המופיע בעמוד זה פורסם לראשונה בכתב העת "הבטים בהוראת מדעי המחשב" גליון יוני 1995, עמודים 15-19

לא ניתן לעשות שימוש מסחרי בחומר זה ללא רשות בכתב מן המחברים או מערכת כתב העת

אור בקצה המנהרה

שרה וגנר

אורט קרית מוצקין

yossiw@netvision.net.il

 

מבוא

כאשר עוסקים בהוראה בעזרת פרויקטים, קיימות שתי נקודות מבט. מחד, ההתנסות האישית של התלמיד ומאידך, ההתמודדות של המורה.

מצד אחד, התלמיד מתקדם בקצב אישי והחומר נלמד בצורה מעמיקה. זאת כיוון שהפרויקט מעורר אצלו עניין, והוא מחפש תשובה לכל בעיה: לפתור לאימא בעיות של ניהול המשרד, לטפל בהזמנות לעוגות בחנות המשפחתית, לשפר את דרך ניהול חוות הסוסים הקרובה, לבצע עבודה שרווח נאה בצידה וכדומה. כל אלה הן בעיות שהתלמיד רואה בהן כדאיות להשקעת מאמץ. 

מנגד, ניצב המורה. עליו להיות מנוסה ובעל מוכנות להתמודד עם הרעיונות השונים והבעיות הבלתי צפויות באופן שוטף. "להיכנס לראש התלמיד" היא חוויה שלא כל מורה מוכן לחוות.

הרגשת הביטחון של המורה נתמכת לרוב בשיטות העבודה הקונבנציונליות, ומתבססת על הכנת החומר בצורה מתוכננת מראש, והקריטריון "הנוח ביותר" לבדיקת רמת הקליטה הכיתתית הוא המבחן המסכם.

אולם מורים כאלה אינם מודעים להפסד, ואינם חשים את ההנאה שבהנחיית התלמידים ובלקיחת חלק בגידול הזרע ופריחת הפרח.

 
פיתוח פרויקטים במגמת "טכנולוגיות המידע"

במגמת "טכנולוגיות המידע" ניתן ליישם שתי גישות הוראה שונות: העבודה הקונבנציונלית והעבודה בסביבת פרויקטים. הניסיון הנצבר שלי בשני התחומים, מחזק את מסקנתי משנה לשנה: פיתוח פרויקטים תורם רבות לתלמידים וגם למורה.

פיתוח הפרויקטים נעשה בשלבי לימוד שונים: ההתנסות הראשונה מתבצעת בתחילת לימודיו של התלמיד במגמה, בכיתה י', ואז הדגש הוא על לימוד כלי העבודה. התנסות נוספת היא בכיתה י"ב, ואז המטרה היא יישום התכנים שנלמדו במסגרת "תכנון ותכנות מערכות מנהליות".

 

המטלה הראשונה של התלמיד היא הכרת מחולל היישומים DBASE.

עבודה עם מחולל זה, דורשת מהתלמיד עבודה בסיסית, החל מתכנון וארגון קבצי העבודה וכלה בשימוש בשפת התכנות לכתיבת היישום (בניגוד למחוללים אחרים, כמו MAGIC, בו חלק מהעבודה נסתר מהמשתמש).

במסגרת ההתנסות ההתחלתית, התלמידים לומדים להכיר את מרכיביו העיקריים של הכלי, תוך מתן דגש לתכנים המשותפים לכל עבודה עם מחולל, כמו מבנה קובץ, הוספה, ביטול ועדכון. השעורים משלבים תרגול ממוקד במעבדה, כך שכאשר הם ניגשים לעבודה על הפרויקטים יש לכולם בסיס משותף. 

בכיתה י' מכינים התלמידים פרויקטים בתחום הניהולי, לדוגמא ניהול מלאי, ניהול כוח-אדם, ניהול משרד, וכדומה. הנושא נבחר על-ידי התלמיד וכבר בשלב ראשוני זה רואים שוני בגישת התלמידים לפרויקט. חלקם עושים מחקר שטח, חלקם מעדיפים מחקר אינטואיטיבי ללא כלים, וחלקם מעלים רעיונות בדיוניים. אופיר, למשל, רוצה לטפל בניהול תחנת טיפת חלב. נוח לו לבסס את עבודתו על הנעשה בשטח ולא להמציא בית מלון הפועל לפי כללים נסתרים, פרי דמיונה של שלומית. יואב, לעומתם, אוהב מאוד את משחקי המחשב  והסרטים על החלל החיצון. הוא מחליט לנהל את הגלקסיה בה נמצאים גיבוריו.

בשלב התחלתי זה אין דגש בעבודה על הנדסת אנוש. מרכז הכובד הוא הכרת הכלי על בוריו. אולם גם כאן יש לתלמידים גישות שונות וניתן למצוא טיפול בבעיות הנדסת אנוש בעיקר בעבודות שנעשו אחרי מחקר שטח.

בשלב הבא מתבצעת היצירה של קבצי העבודה, תהליך שנעשה באופן אישי עם כל תלמיד.

כעת, הפיתוח נכנס למרוצה. הבסיס קיים וסגנון העבודה דומה בכל "ניהול".  אבל איך תיראה העבודה?

חלק מהתלמידים מתבססים על מה שלמדו בתחילת השנה ועיקר עבודתם מתמקדת ב"פירוטכניקה": איך ייראו המסכים ובאיזה שלב יהיו זיקוקי דינור.

חלק אחר של התלמידים בונה הכל מחדש, מתעניין במגוון ההוראות של המחולל ומנצל אותו בצורה האופטימלית. כל אחד מקדיש לעבודה זמן לפי רצונו. הדבר מתבטא כמובן בהיקף העבודה ובמידת ההעמקה, אולם בכל מקרה ההתלהבות וחדוות היצירה בולטים לעין. כל תלמיד גאה ביציר כפיו והדבר לא מונע ממנו לעזור לשכנו ולפרגן לעבודתו.

 

תפקיד המורה, בנוסף על מתן עזרה טכנית, הוא למתן את המעמיקים ולהציב דרישות נוספות בפני המקלים. גם הטיפול בשאילתות הוא חלק חשוב הדורש שוב טיפול אישי ודיון עם כל תלמיד (מה כדאי ומה מעניין, בדיקת דרכים שונות לביצוע הקשרים וכדומה).

ומה "מרוויח" המורה? נכון ששעות העבודה המוקדשות לנושא חורגות משעות המערכת, אך איזה סיפוק! כאשר רואים את גאוות המורה בתלמידיו בזמן הצגת הפרויקטים ואת שליטתם בכלי, כל המאמץ שהושקע היה כדאי. (אמנם לא כל התלמידים שולטים במחולל באופן מלא, אך אין תלמיד שאינו מסוגל להשתמש בו).

 

וכעת לשלב המסכם. בכיתה י"ב, במסגרת ההתמחות במגמה, התלמידים מגישים עבודת גמר. העבודה היא בתחום "ניתוח ותכנון מערכות מנהליות" ומהווה סיכום כל החומר שנלמד בכיתות י"א וי"ב.

האמנם סיכום? אפשר לקבל את הרושם המוטעה שהתלמידים למדו כבר הכל ועליהם רק ליישם את החומר, בדומה לכתיבת תרגיל מורכב במעבדה. אלא שהרושם הזה הוא תיאורטי בלבד ובמציאות המצב שונה לחלוטין.

מניסיוני, רק בזמן ההתנסות המעשית מבינים התלמידים ומפנימים את התכנים והעקרונות. כך למשל, למרות שבמהלך הלימודים הוצגו עשרות סיפורים על  תהליכי זרימת המידע בארגונים שונים, והתבצע תרגול חוזר ונשנה של תרשימי זרימת מידע (DFD), ולמרות שהיה עיסוק אינטנסיבי בכללים להכנת טפסים ודוחו"ת ותרגולם, למרות כל אלה מגיע התלמיד בסוף כיתה י"א ומתלונן שהמורה הוריד לו נקודות בצורה "שרירותית": "אז מה אם בעיצוב טופס הזמנת האירוע אין מספר הזמנה ואין תאריך? למה צריך את זה? הרי זה לא מופיע במפורש בתיאור האירועים בארגון!" האומנם? בשלב זה בא לידי ביטוי חוסר ניסיונם של התלמידים.

יחד עם זאת, אם נבדוק את אותו התלמיד לאחר הכנת הפרויקט  בכיתה י"ב, נגלה שהפעם הוא לא שוכח פרטים בטופס, כיוון שהניתוח שערך העניק משמעות לתכנים הנלמדים.

 

עבודות הגמר מבוססות על החומר התיאורטי שנלמד, בעיקר כלי ניתוח ועיצוב.

העבודה רבה ובהתחלה היא אפילו מייגעת, למעשה היא מכילה מספר שלבים לא פשוטים:

  1.  בשלב הראשון יש הכרות עם כלים לאיסוף נתונים.

  2.  בשלב הבא התלמידים עוסקים בבחירת הנושא:

          ·   אם לאבא יש מפעל ליצור מוצרי נייר, ניתן לבדוק איך מנוהל המלאי.

          ·   בעיתון היתה מודעה על פנסיון לכלבים, אולי ניתן לייעל את מערכת המידע שלהם?

הנושאים מגוונים והיקפם משתנה. האחד בוחר נושא רחב (אולי על חשבון ההעמקה בכל התחומים) והאחר בוחר בנושא מצומצם, אך מכסה אותו מכל נקודת מבט אפשרית. כך למשל, ניהול חוות הסוסים כולל תחומים רבים ולכן אין התייחסות לחישוב משכורות ודמי חבר, ואילו הכנת עבודה לטיפול בתעודות משלוח (שניתנה לפי הנחיות מנהל המפעל) היא אמנם מלאה מבחינת דרישות המשתמש, אך מצומצמת יותר בהיקפה.

  3.  יוצאים למחקר שטח ולומדים את אופן הביצוע של התהליכים בארגון הקיים.

  4.  מבצעים ניתוח מלא של הארגון בו מדובר.

  5.  מתארים את המצב הקיים ובעיותיו.

  6.  מציינים מהן הדרישות מהמערכת העתידית.

  7.  מבצעים ניתוח ועיצוב המערכת העתידית.

  8.  מתכנתים את המערכת.

 

כל שלבי העבודה מתועדים, ודווקא בשלב הטכני, התסכול גובר. כל מנתח מערכות שואף ל"תוכנת פלא", שלתוכה יוכנסו נתוני המערכת הקיימת ודרישות המערכת העתידית, ותוצר הפלט שלה יהיה עיצוב סופי של מערכת מידע חדשה.

אולם חלום לחוד ומציאות לחוד. יש תוכנות המסייעות בכתיבת הניתוח ובאחת מהן נעזרים התלמידים. חסרונה העיקרי של התוכנה הוא שאין אפשרות להעביר נתונים משלב כתיבה אחד למשנהו. ולכן, תחילה מקלידים את המסמך היזום ולאחר מכן את המצב הקיים ("אבל המורה, כבר כתבנו את זה במסמך היזום"....)  ומקלידים ומקלידים .... נשמע מתיש? אכן כך.

הצגת הפרויקט

לאחר ימים של הכנסת ניתוח, ולאחר בילוי של שעות בהדפסתו (כך שבסופו של דבר מתקבל קלסר משרדי עמוס לעייפה), נושמים התלמידים לרווחה. עתה, ניתן לסיים גם את החלק התכנותי.

שנה שלמה למדו התלמידים לתכנת בשפת "קובול" ורק כעת הם מגלים את יתרונות השפה, למה נועדה ואיך מיישמים בה את המטלה. למה כעת? כי מדובר בעבודתם הפרטית, הם חשים את המעורבות האישית ורוצים ליצור את הטוב ביותר.

 

ואז מגיע זמן הצגת הפרויקט.

ברגעים אלה רואים את מידת ההתלהבות והיצירתיות של התלמידים. הם מנצלים כל טכנולוגיה אפשרית: סרטי וידאו לתיאור תהליכי היצור והמצב הקיים, פלקטים מאויירים להסבר הניתוח, שקפים והצגת תוכנה שלא היתה מביישת שום צוות עבודה ותיק ומנוסה של מנתחי מערכות.

 

שעות עבודה רבות מושקעות בפרויקט. העבודה כאמור מורכבת והתוצר מעולה, אך האם המאמץ היה שווה?

ובכן, דרכי פתרון הבעיות הנפתחות לפני התלמידים בעבודה כזו, ההעמקה בחומר והפנמתו, ועבודת הצוות הכיתתית מקנים לתלמידים  "כלי עבודה" מעולים לעתיד.

תלמידים מציינים שרק בזכות העבודה על הפרויקט, הבינו את הרעיונות ואת כלי הניתוח, כלים אותם יוכלו לנצל בכל מערכת עתידית שיעסקו בה בעתיד. ללא הפרויקט, החומר התיאורטי היה נשכח לאחר בחינת הבגרות, כמו בשאר המקצועות העיוניים.

ובנוסף לכך, יש הלומדים להכיר שפות עזר כמו שפת C ו-VIRTUAL BASIC, או סביבת WINDOWS כדי ליצור ממשק גרפי מוצלח לעבודה. הם לומדים גם את המשמעות של בטיחות תכנה, תקשורת מחשבים, חשיבות השדות השונים. כל אלה הופכים להיות חלק  בלתי נפרד  מהעבודה.

 

והמורה? הוא משמש כמנחה, מדריך ועוזר בפתרון הבעיות, מנסה לפתוח אשנב לפרטים שלא טופלו ולומד גם רעיונות חדשים מתלמידיו. כל קריאת "הצלחתי" גורמת לתחושת שביעות רצון.

כל שנת הנחיה, למרות המאמץ הרב, מעלה רעיונות חדשים לשיפור העבודה הכיתתית ומשפרת את דרך העבודה בשל הרגישות הרבה יותר לבעיות התלמידים.

ובסופו של דבר, בל נשכח שלא ניתן ללמד את כל חומר הלימוד בצורה זו, מחמת חוסר הזמן  ועומס הלימוד של המקצועות הנוספים. אבל אם ברצוננו להעניק לתלמידים יתר תועלת ומידה של הנאה  בדרך העבודה היומיומית, ניתן לשלב פיתוח של פרויקטים בחלקים של החומר. אין ספק שדרך עבודה כזו תעלה את מוטיבצית התלמידים בהמשך.

מוכנים לנסות?   לא תצטערו!!!

 

חזרה לתוכן לפי נושאים

חזרה לתוכן לפי גליונות

חזרה לתחילת העמוד